ארנה קזין, אפריל 2024
"אני שואלת את עצמי", מעידה בכל סרלואי, "כיצד לשמש ככתובת לתלמידותיי שעה שאני הלומת ספקות משלי". קאיד אבו לטיף כותב: "אנחנו מספיק בוגרים כדי להפסיק את המרדף חסר התועלת אחר התשובה לשאלה 'למי יותר כואב', או 'מי מסכן יותר'. אבל האם אנחנו יכולים לספר סיפור אחר? ואיך באמת כותבים אותו?" נמרוד טל שואל: "מה השתנה […]
שיר אלקיים לוצאטו
7 באוקטובר תפס אותי ואת משפחתי בביתנו בקיבוץ בנגב. גיאוגרפית, רחוקים רק פסיעה מצמררת, קילומטרים בודדים, מהמחבלים שלא חדרו לביתנו, אבל קרובים מספיק כדי שבין 1,476 הנרצחים יהיו יותר מדי שמות ופנים אהובים. פנים ושמות שהיו חלק מהיומיום שלי ובמחי רגע הפכו לזיכרונות, לסטטיסטיקות. תמיר אדר ואיתי סבירסקי, חברים לספסל הלימודים. שלומי מתיאס, עמית לתוכנית […]
מיכל גולדן
לאף אחת מהנשים הרצות לא פשוט לצאת מהבית. יעל ילדה לפני חצי שנה והיא משאירה את הילדים עם בייביסיטר; הבן של נעמי נסע לטיול הגדול והיא רצתה להכניס ספורט וריצה לחייה; עירית עובדת מהבית שנים כדי לקבל את הילדים שחוזרים מבית ספר, היא באה לרוץ כי עכשיו תורה; רונית באה כי הבן החייל דחף אותה לעשות […]
מוטי גיגי
דור שלם חי חיים של "עד 15 שניות" – הזמן שעובר מרגע אזעקת צבע אדום ועד נחיתת הטיל. שנים ששגרת חיינו מעוטרת במושגים: ממ"ד, מיגוניות, חצאיות, שחר אדום, צבע אדום, כיפת ברזל, תמיר, מרכז חוסן, חרדות, פגיעה ישירה ללא נפגעים, פגיעה ישירה ללא נפגעים בנפש, פגיעה ישירה עם נפגעים ופגיעה ישירה עם פצועים ועם הרוגים. ובכל […]
רות קבסה אברמזון
כל שבט תופס את עצמו כאחראי על היבט אחד בחיי האומה. החילונים על הכלכלה והביטחון, החרדים על התורה, הדתיים הלאומיים על האדמה, והמסורתיים, שבדרך כלל מקומם נפקד ממניין הזהויות, נושאים באחריות על היחד. כל שבט התכנס סביב התפקיד החשוב שנשא על כתפיו, ובמקום לזכור שהוא "נושא בנטל" כחלק מן הכלל, החלו חברי השבט לבקר את […]
מיכל בן זקן
ככל שאני מתקרבת לקומה התחתונה הרעשים מתגברים, אני מתקרבת בזהירות, על קצות האצבעות, ופוסעת חרש חרש לכיוון הממ"ד. הרעש כבר בלתי נסבל. אני עומדת בפתח, הדלת פתוחה לרווחה כאילו לא סיפרו לה שיש בחוץ מלחמה ומוצאת את אימא שלי בפיג'מה, יושבת על המיטה ורואה סרטונים משבעה באוקטובר. בקולי קולות כאילו אמצע היום. היא מסתכלת עליי בפליאה ואומרת […]
ניר רובין סירקין
אי-שם מעבר ל"נכון" ו"לא נכון" ישנו שדה. אפגוש אותך שם. (ג'לאל א-דין רומי) בשבועות הראשונים של המלחמה התרחבה מאוד קהילת הבוסתן, ומספר הפעילים והמתנדבים שלנו עלה לכמאה. הצלחנו לתת מענה לצורך של האנשים להיות בעשייה חיובית ולחוש משמעות. קיימנו סיורים משותפים של ערבים ויהודים לשמירה על הביטחון בעיר, קורס עזרה ראשונה וביקורים של אנשים שנפגעו […]
הדס לוי ביליג
במצב דחק יש לנו שלוש אפשרויות: לקפוא, לברוח או להילחם. כבר ברגעים הראשונים החלטתי לא לברוח. לא להכחיש. להתמודד. לפעמים, כדי להתמודד, יש לזנוח את תחושות ההלם. להניח להתעסקות ב"למה זה קרה לי" ובחיפוש אשמים. לבחור באורך רוח ובקבלה. להגיד שככה זה עכשיו. ובהרבה חמלה, להשאיר את הלמה כרגע בצד. במקצועי אני מנהלת תחום סוכני […]
יעל גידניאן
כשיוּסף הגיע לבית הספר היסודי, מנהל בית הספר הודיע לו שכיהודי הוא פטור משיעורי דת וקוראן ויכול ללכת הביתה בשעות הללו. אבא שלו, יַהְיַא, אמר לו, כל דבר שלומדים זה טוב, תישאר באבא ג'וּן, תישאר ותלמד קוראן. יהיא הוא יחיא הוא יוחנא הוא יוחנן. יוחנן בן קרח ניסה להגן על שארית הפליטה בארץ ישראל, זו […]
נמרוד טל
ביום ראשון, 8 באוקטובר, התחלנו את הקורס. 12 סטודנטיות וסטודנטים, כמעט כל מי שנרשמו פתחו את הזום בתחילת המפגש הראשון. הם קראו את המייל ששלחתי בערב קודם: ״אין אישור לקיים לימודים פנים אל פנים במכללה. הנה הקישור למחר״. ישבנו מול המסכים בהוד השרון, בהרצליה, במכבים-רעות, בתל אביב, בעין השופט, בבת ים, ברחובות. הראש והלב היו […]