בני פרל

תמר הרצברג | סילו, יד מרדכי, 2017

הנהג יצא לאט. התבונן. מולו – גוש מתכת מכוער. מתוכו אין אדם נראה. פתח דלתות אחוריות והציג תכולתו. הראה שקיות נוזלים, תחבושות,  פתח מדפים, פרס מכשירים. "מה אתה אומר?" שאל יגיל. יגיל חושש. הסהר האדום העביר פעם ואולי עוד פעם, דברי חבלה ולעתים, גם את המבוקשים. מיקדתי את עינית הכוונת. אמרתי – "נראה בסדר". "גם […]

ניב שטנדל

חולצת מדים שרועה בעילפון על שלבי הסולם לצד סרטי בד טיפוגרפיים שנלקחו מעצורי גדוד ג׳נין. רובה סער בעל מראה מד״בי, רצועתו כרוכה בעידון אירוני סביב הכוונת, שעון כנגד ארונית בעלת חזות משרדית אפרפרה-מתקלפת, המסתירה אישיות מיליטריסטית. על הארונית, שחוצצת בין יהודי מאמין ליהודי אתאיסט, מונחים תיק טלית ותפילין במארז ניילון שקוף, ספר תהילים קטן, כיפה […]

בינה פבזנר

אבא ואמא הם שורדי שואה, "פרטיזנים גיבורים". ממרומי גיל עשר שלי אני יודעת מה אבא חושב: אילו אז הייתה מדינה או היה צבא – "זה" לא היה קורה. הכול היה אחרת. ההורים, האחים, החברים, כולם היו פה איתנו. תמונה שנייה שנת 2002. אישי ואני נוסעים לירושלים, להשבעה של בננו לצנחנים. ברחבה שלפני הכותל התאספו הורים ובני משפחות […]

מורן בר

בדרך כלל אני אוהבת לא להביט בשלטים, אלא לנווט בעצמי. יש לי ידיעה פשוטה של קיבוצניקית, אשר מעולם לא התבדתה – כל השבילים מובילים לחדר האוכל. המזכירוּת תהיה במרחק של מאה מטרים מחדר האוכל, ואת בתי הילדים יהיה אפשר לזהות בקלות בשל חצרות הגרוטאות שלהם. אני יודעת, בכל קיבוץ, שברגע שאכנס בשער הצהוב ארגיש בבית. […]

ורדית רוזנבלום

אבישג שאר-יישוב | ראשית לפידות, 2023

כשהייתי ילדה לא עלה על דעתי לאכול מחוץ לבית בחג הפסח. מי שרוצה לאכול כשר, אמרה סבתי, יתכבד ויאכל בביתו. פסח זה חג של הקפדות והידורים, וכל המוסיף בחומרותיו, מוסיפין לו מן השמיים. היום, גם מי שמקפיד שלא להרטיב את המצה במים בחג ולא אוכל "שרויה", ייצא מהבּוּפֶה של המלון החרדי כמי שאכל על שולחנו […]

רחל עזריה

יוגב וענונו | מסע, יציאה אל הנודע שאינו נודע, 2013

"קודם כל מזל טוב, ובטח שנעזור. איפה את גרה?" ואז היא מתחילה לבכות, ואומרת ״אני בדרך כלל לא ככה. באמת שאני לא, את לא מכירה אותי אבל אני חזקה. זה לא מתאים לי״. אני שותקת קצת ואומרת לה, "אני כל כך מבינה, ומצטערת ממש שאת צריכה לעבור את זה. זה לא מגיע לאף אחת, אנחנו נעשה […]

דוד חסון

אבל אני לא משהו בלהיות דתי-מתנחל.  אני לא ב"זרם", לא למדתי הרבה תורה, לא התחברתי למכינה, ואני מנהל פנימייה של נוער בדואי ערבי.  מאז ומעולם ניטעה בי האמונה שהזהות היהודית שלי מחייבת אותי לדאוג לאחר, ושאם לאחר לא יהיה טוב, לי לא יהיה טוב. האמנתי תמיד שהיהדות מחייבת אותנו לשלב את כולם, ושוויון הזדמנויות לכולם […]

אלעד נבו

לינור אללוף | זרזירים ליד מושב יכיני, 2015

בימים שקדמו לשבעה באוקטובר, שנת הרפורמה וההפיכה, הפכנו את השסעים לקרעים. חתכנו את המפה לשניים. אתם כאן ואנחנו שם, ישראל ויהודה. והנה בא הטבח האיום של שבעה באוקטובר וכולנו הוטלנו לתוך מציאות ממשית של עוד שסע, קרע וביתור.  אני לא מצליח שלא לחשוב על הסיפור הנורא ביותר בתנ"ך, הסיפור שמתאר יותר מכל את הקרעים שיכולים […]

תמי הופמן

והנה, בתוך כמה שבועות אחרי שבעה באוקטובר, מצאתי את עצמי משתתפת בסדנאות העוסקות בהתמודדות עם המציאות החדשה בכיתה; בהיערכות לסמסטר חדש ולשיעור הראשון; ביכולת של מורים ומרצים להכיל רגשות סוערים ותחושות של כעס, שנאה ואפילו נקמה. העברתי סדנאות לעמיתים בנושאים הללו. החזקתי בעת ובעונה אחת את התאוריות, הכלים וההצעות להתמודדות, אבל גם את התחושה שאני מפספסת […]

יעל בוים-פיין

תמר רודד שבתאי | נשמות, 2023

כשהיה נדמה שפרצה מלחמה כוללת גם בצפון, חזרתי מעוד יום בשבעה של יעלי לייבושור, ששירתה כתצפיתנית במוצב נחל עוז, ונהרגה בשבעה באוקטובר, בתה של חברתי האהובה גילי. נעמדתי ליד החלון בחדר שינה והסתכלתי החוצה אל החושך של ירושלים. הוא הרגיש כבד יותר, סמיך יותר, מפחיד ומאיים מאי פעם. זה היה פחד חדש, פחדתי כי אני […]